חלק נכבד מפרשתנו עוסק בקורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן. סדר הקרבת הקורבנות הוא כסדר החניה והנסיעה של שבטי ישראל במדבר, לדגליהם, כפי שמופיע בפרשה הקודמת. נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב, מקריב ראשון, אחריו נתנאל בן צוער נשיא יששכר וכן הלאה. לעומת זאת, בסדר השמות המופיעים באבני האפוד נאמר "שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם". (שמות כח, י), כלומר לפי סדר הילודה.

ממה נובע השוני בסדרים? הראי"ה מסביר שההבדל בין הסדרים נובע משתי קדושות שונות המתקיימות בעם ישראל, קדושת שעה וקדושת דורות. הקדושה הזמנית (קדושת השעה)  אינה יכולה להתקיים בכל רגע ורגע, בשל עוצמתה. דור המדבר, דור מקבלי התורה, היו מסוגלים לשאתה בשל מדרגתם הרוחנית, ולכן בזמנם התקיים המשכן.

מנין למדו ישראל את סדר הדגלים המבטא סגולה מיוחדת זו? מסדר נשיאת ארונו של יעקב אבינו שמיטתו שלמה. שנאמר בפרשת במדבר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ". (במדבר ב ,ב), מביא רשי מדברי תנחומא  "באותות לבית אבותם, באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים."

"מיעקב החלה מתפשטת קדושת ישראל…קדושה שביסוד גילוייה מונחת סגולת השעה. זו שנמסרה באותות מפי יעקב ונתמסדה בסדרי הדגלים ובקרבנות הנשיאים." (שמועות הראי"ה פרשת נשא)

עד כאן מקצת דברי הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל על סדר קורבנות הנשיאים בפרשתנו.

בנימה אישית אוסיף תובנות שעלו מתוך דברי הרב. סדר ילודה לא ניתן לשנות, זהו נתון שנקבע מלמעלה, אך אופן ההתנהלות שלנו בחיים כן נתון לבחירה. אנחנו מחליטים מתוך איזו עמדה נפשית ננוע מול אתגרי החיים. מעניין לראות כי בסדר הדגלים במסעות שבטי ישראל במדבר, שבט יהודה הוא הראשון לנוע. הדגל כידוע מבטא ערך שבו אנו דוגלים, והסמל שנרקם על דגלו של שבט יהודה היה אריה המבטא אומץ לב. בנוסף, שמו של נשיא שבט יהודה, נחשון בן עמינדב גם הוא מבטא ערך, נחישות. לא פשוט לפעול באומץ לב ונחישות בכל רגע ורגע, ומול כל אתגר, זוהי מעלה גבוהה מאוד. שנזכה לכך ברמה האישית והלאומית. אמן.