פרשת קדושים פותחת במשפט שהוא מן המשפטים החשובים ביותר בתורה: " קדושים תהיו כי קדוש אני ה׳ אלקיכם״ (ויקרא יט, ב).

הבה נתבונן, איך חז"ל מפרשים את הפסוק הזה.

רש"י כדרכו, קורא אותו מתוך הקשרו. הפרק הקודם לו, פרק י"ח, עוסק באיסורי עריות. כמו כן גם הפרק הבא ,פרק כ,

ומשום כך הוא מפרש "קדושים תהיו — הוו פרושים מן העריות ומן העבירה".

רמב"ן, לעומת זאת, מציע הסתכלות רחבה יותר. התורה אוסרת במפורש מעשים מסוימים ומתירה אחרים.

למה עליה להוסיף ולומר "קדושים תהיו"? רמב"ן מתרץ כדי שננהג איפוק גם בדברים המותרים.

אל נגזים באכילה ובשתייה, אפילו בסעודה על טהרת הכשרות; אל לנו להשתכר ולהפוך לאלכוהוליסטים, גם אם היין כשר למהדרין.

אל לנו להפוך, בלשונו הידוע של רמב"ן, לנבלים ברשות התורה.

ומעל הכול, "קדושים תהיו" פירושו "שמרו על האומץ להיות שונים". המילה "קדוש" בעברית פירושה, ביסודו, "פרוש" או ״נבדל".

הפסוק "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ־לֹקיכֶם" הוא משפט שבכל הספרות הדתית העולמית מעטים הם הטקסטים המנוגדים כמוהו לאינטואיציה הטבעית:

איך מסוגל בן-אנוש להיות כמו הקדוש ברוך הוא? הוא אינסופי, אנחנו מוגבלים. הוא נצחי, אנחנו בני תמותה. הוא עצום מן היקום,

האנושות כולה רק גרגיר על פני כוכב לכת זערורי. ובכל זאת, אומרת התורה, מבחינה אחת אנחנו יכולים להידמות לו. 

 בכל דבר שאנחנו, עם ישראל, עושים אנו מייצגים את ה' בעולם. זה כמובן יחס מיוחד שיש רק לנו אבל זה מטיל עלינו אחריות כבדה.

שמעתי רב מספר על חבר שנסע לטורקיה, מרוקו ויוון, ובכל פעם שהוא עבר בשוק הסוחרים אומרו לו ״שלום״ בעברית,

כי למרות שחבש כובע ספורטאי ולא כיפה, ודיבר אנגלית, בכל זאת ידעו שהוא יהודי.

אנו יכולים לקיים קידוש ה׳ (או חלילה, חילול ה’) באופן שאנו מתנהגים אחד כלפי השני, ובכך מייצגים את ה׳, כי אנו עם קדוש.

 תקופה זו של ספירת העומר שאנו נמצאים בה, היא הזדמנות להתרכז על תיקון המידות שלנו.

לכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל אדיר להתחבר לגדלותנו האישית, ולראות את עצמנו, ואחד את השני, כבני אדם נפרדים, כל אחד עם מערכת מאפיינים ייחודית,

על מנת שכולנו נוכל לקיים את מצוות קידוש ה׳ באופן המיוחד לכל אחד מאיתנו. שבת שלום!